דילוג לתוכן הראשי

לחם, אבטלה!

כבר אמרתי לא אחת שמאז שהתחלתי לעבוד, זה לא גרם לי להפסיק לאבוד, ואני לא חושבת שזה יפסיק אי פעם. יותר מזה, מאז תקופת האבטלה שלי השלמתי סופית עם העובדה שתמיד אהיה אבודה. וכמו שהמילה "אבטלה", על כל תכונותיה השליליות, הפכה עבורי למילה נפלאה שמסמלת חופש, כך גם המילה "אובדת", הפכה בשבילי למציאה עצמית בלתי פוסקת. אבל לפני שתחשבו כולכם שהצטרפתי לכת המקדשת את משמעויות השפה או משהו (אם יש כזאת, אז נועם חומסקי הוא הישו שלה), אני אסביר למה אני מתכוונת.

מחר, זהו היום האחרון שלי בעבודה הנוכחית והחל מיום שישי הקרוב אני שוב מובטלת! זאת אומרת עד תחילת החודש הבא, אז אתחיל את עבודתי החדשה כעורכת אתר Flix. נכון, זה לא חצי שנה על הספה או בים, אבל אם חושבים על זה, גם ככה עוד מעט חורף ובמצבי התעסוקתי אני בוחרת להודות על השבוע הזה ולנצל אותו עד תום (למרות שכן, בעולם מתוקן היינו זוכים לעבוד חצי שנה ובחצי השנה שאחריה לצאת לחופשה בתשלום).

אז בשבוע הקרוב, אתם מוזמנים שוב, כמו פעם, להיתקל בי בשעות הצהריים, לחגוג איתי עד אמצע הלילה ולצ'וטט איתי בפייסבוק, טוויטר וכו' כאילו אין לי עבודה על הראש (כי אין לי!). אני מצדי אוכל לסמס לכם "ערים?" בשתיים בצהריים, או "איפה?" כשברור לי בוודאות שאתם בעבודה. סתם ככה, כי כשאתם תהיו בחופש, אני לא אכעס כשתעשו את זה לי..

באשר לתכניותיי לשבוע הקרוב, אני חשבתי שזה הזמן להדביק פערים בברייקינג באד, לקראת העונה הבאה... אם יש לכם הצעות אחרות, אתם מוזמנים לחלוק אותן עמי... 

לחיים!


בברכת אבטלה נעימה לי, 
וגם נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת



תגובות

  1. בום!
    זה אומר שדורי פותח בלוג נער אובד אגב?
    סםסם, נערה ערה

    השבמחק
  2. דורי הוא לא נער, הוא גבר :) ולא... זה אומר שהוא moving on up.

    סםסם! חגיגות בסופ"ש

    השבמחק
  3. עכשיו תוכלי להשתמש בביטוי "בין עבודות" ולעמוד מאחוריו!
    בהצלחה!

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Road Trip

היות ואני לא מרבה לצאת מהרדיוס הבועתי שלי יותר מדי, והיות ומאז ואינני מובטלת נסיעות שכאלה באמצע היום לנופים רחוקים וזרים לא צצות לעתים קרובות, חשתי צורך לנצל את הנסיעה אתמול למשרד עורכי הדין של בעל הבית שלי, כדי להרגיש כמו בימים הטובים ההם של האבטלה. על אף שהנסיעה לראשון לציון היא לא למטרת יום כיף בסופרלנד (יותר כמו יום-לא-כיף במינוס-בבנק-לנד), הנערה האובדת האופטימית שבי החליטה לחשוב חיובי. לצורך כך הצטיידתי במפה (גם כי אני אובדת בדרכים מטבעי וגם כי ככה עושים ברוד טריפ), אלא שאז שכחתי אותה והגעתי בטעות לים (שנמצא בצד המנוגד של היעד שלי, אבל היה נעים לראות), ברשימת השמעה משמחת באייפון (פתחתי קטגורית "Fun Tunes"), ובצידה לדרך כמו יוגורט 1.5 אחוז ואפרסק (זוכרים את משטר התזונה המבאס שלי? אז הוא עדיין מבאס). גם זה משהו אז מה זה משנה אם במקום בית מלון מפנק או טבילה מצננת בבריכה אני אאלץ לחתום על 12 צ'קים וצ'ק ביטחון אחד ביד רועדת ובלב כואב? אני פשוט אדמיין שהדירה שלי בכרם היא ריזורט בספרד ועל זה לגמרי הייתי שמה שכירות כל חודש. אם מצלמים מטושטש אפשר להתבלבל עם ספרד....

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ...

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי. במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה. כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג. אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (...