דילוג לתוכן הראשי

לחם, אבטלה!

כבר אמרתי לא אחת שמאז שהתחלתי לעבוד, זה לא גרם לי להפסיק לאבוד, ואני לא חושבת שזה יפסיק אי פעם. יותר מזה, מאז תקופת האבטלה שלי השלמתי סופית עם העובדה שתמיד אהיה אבודה. וכמו שהמילה "אבטלה", על כל תכונותיה השליליות, הפכה עבורי למילה נפלאה שמסמלת חופש, כך גם המילה "אובדת", הפכה בשבילי למציאה עצמית בלתי פוסקת. אבל לפני שתחשבו כולכם שהצטרפתי לכת המקדשת את משמעויות השפה או משהו (אם יש כזאת, אז נועם חומסקי הוא הישו שלה), אני אסביר למה אני מתכוונת.

מחר, זהו היום האחרון שלי בעבודה הנוכחית והחל מיום שישי הקרוב אני שוב מובטלת! זאת אומרת עד תחילת החודש הבא, אז אתחיל את עבודתי החדשה כעורכת אתר Flix. נכון, זה לא חצי שנה על הספה או בים, אבל אם חושבים על זה, גם ככה עוד מעט חורף ובמצבי התעסוקתי אני בוחרת להודות על השבוע הזה ולנצל אותו עד תום (למרות שכן, בעולם מתוקן היינו זוכים לעבוד חצי שנה ובחצי השנה שאחריה לצאת לחופשה בתשלום).

אז בשבוע הקרוב, אתם מוזמנים שוב, כמו פעם, להיתקל בי בשעות הצהריים, לחגוג איתי עד אמצע הלילה ולצ'וטט איתי בפייסבוק, טוויטר וכו' כאילו אין לי עבודה על הראש (כי אין לי!). אני מצדי אוכל לסמס לכם "ערים?" בשתיים בצהריים, או "איפה?" כשברור לי בוודאות שאתם בעבודה. סתם ככה, כי כשאתם תהיו בחופש, אני לא אכעס כשתעשו את זה לי..

באשר לתכניותיי לשבוע הקרוב, אני חשבתי שזה הזמן להדביק פערים בברייקינג באד, לקראת העונה הבאה... אם יש לכם הצעות אחרות, אתם מוזמנים לחלוק אותן עמי... 

לחיים!


בברכת אבטלה נעימה לי, 
וגם נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת



תגובות

  1. בום!
    זה אומר שדורי פותח בלוג נער אובד אגב?
    סםסם, נערה ערה

    השבמחק
  2. דורי הוא לא נער, הוא גבר :) ולא... זה אומר שהוא moving on up.

    סםסם! חגיגות בסופ"ש

    השבמחק
  3. עכשיו תוכלי להשתמש בביטוי "בין עבודות" ולעמוד מאחוריו!
    בהצלחה!

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע

אני ג'ואן האריס

טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר