דילוג לתוכן הראשי

איזה יום היום? (או: איך נהייתי עסוקה ולקיתי באלצהיימר)

אתמול שכחתי לעדכן את הבלוג. בפעם האחרונה שזה קרה, נדמה לי שהייתי עם 40 חום זועקת על הריצפה מכאבים אחרי שסגרתי מגרה על האצבע והיא הפכה לסגולה (האצבע). אבל הפעם, אין לי תירוץ מתקבל לשאלה מדוע שכחתי לספר לכולכם מתי קמתי בבוקר, או מה עבר לי בראש וזה סימן לדבר אחד בלבד: שרידי האבטלה המעטים שנותרו בי התאדו ביחד עם זכרונות העבר ופינו את עצמם ממוחי (ביחד עם פעולות מוטוריות פשוטות שנדמה ששכחתי כיצד מבצעים) לטובת ראייה שאפתנית קדימה אל העתיד.

אין ספק שהפסקה מבורכת מעולם התוכן האינטרנטי, המהיר, העדכני, האקטואלי וגובה המחיר משעות הפנאי עשתה לי טוב (אמרה זו שבאבטלתה עשתה לעצמה בלוג). אבל גם דודו בוסי הבין בסופו של דבר שהוא נועד להיות אלכוהוליסט. הפסקה בהתמכרות, טובה עד כמה שהיתה (ועוד תהיה עוד אחת ביום מן הימים בתקווה) היא לא באמת משהו שאני יכולה לחיות איתו לאורך זמן. או כמו שהגדירה זאת אחת מקוראות הבלוג הנאמנות (שאוט אאוט לדנה בלום), אבטלה היא הכי כיפית כשהיא זמנית. וזמנה - לעת עתה - חלף רשמית. אזכור אותך לנצח אבטלה יקרה, אבל כרגע אני חייבת לעוף לעבודה.

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת



ולהמחשה בלבד: המשרד החדש שלי. עדיין גברי (כי אני הנערה היחידה בפליקס) אבל בוא יבוא מגע אשה



תגובות

  1. זה נשמע לי קצת עצוב לוותר על חלום הבטלה למען עתיד טוב יותר.
    אבל זה בטח גם מגניב.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Road Trip

היות ואני לא מרבה לצאת מהרדיוס הבועתי שלי יותר מדי, והיות ומאז ואינני מובטלת נסיעות שכאלה באמצע היום לנופים רחוקים וזרים לא צצות לעתים קרובות, חשתי צורך לנצל את הנסיעה אתמול למשרד עורכי הדין של בעל הבית שלי, כדי להרגיש כמו בימים הטובים ההם של האבטלה. על אף שהנסיעה לראשון לציון היא לא למטרת יום כיף בסופרלנד (יותר כמו יום-לא-כיף במינוס-בבנק-לנד), הנערה האובדת האופטימית שבי החליטה לחשוב חיובי. לצורך כך הצטיידתי במפה (גם כי אני אובדת בדרכים מטבעי וגם כי ככה עושים ברוד טריפ), אלא שאז שכחתי אותה והגעתי בטעות לים (שנמצא בצד המנוגד של היעד שלי, אבל היה נעים לראות), ברשימת השמעה משמחת באייפון (פתחתי קטגורית "Fun Tunes"), ובצידה לדרך כמו יוגורט 1.5 אחוז ואפרסק (זוכרים את משטר התזונה המבאס שלי? אז הוא עדיין מבאס). גם זה משהו אז מה זה משנה אם במקום בית מלון מפנק או טבילה מצננת בבריכה אני אאלץ לחתום על 12 צ'קים וצ'ק ביטחון אחד ביד רועדת ובלב כואב? אני פשוט אדמיין שהדירה שלי בכרם היא ריזורט בספרד ועל זה לגמרי הייתי שמה שכירות כל חודש. אם מצלמים מטושטש אפשר להתבלבל עם ספרד....

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ...

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי. במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה. כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג. אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (...