דילוג לתוכן הראשי

איזה יום היום? (או: איך נהייתי עסוקה ולקיתי באלצהיימר)

אתמול שכחתי לעדכן את הבלוג. בפעם האחרונה שזה קרה, נדמה לי שהייתי עם 40 חום זועקת על הריצפה מכאבים אחרי שסגרתי מגרה על האצבע והיא הפכה לסגולה (האצבע). אבל הפעם, אין לי תירוץ מתקבל לשאלה מדוע שכחתי לספר לכולכם מתי קמתי בבוקר, או מה עבר לי בראש וזה סימן לדבר אחד בלבד: שרידי האבטלה המעטים שנותרו בי התאדו ביחד עם זכרונות העבר ופינו את עצמם ממוחי (ביחד עם פעולות מוטוריות פשוטות שנדמה ששכחתי כיצד מבצעים) לטובת ראייה שאפתנית קדימה אל העתיד.

אין ספק שהפסקה מבורכת מעולם התוכן האינטרנטי, המהיר, העדכני, האקטואלי וגובה המחיר משעות הפנאי עשתה לי טוב (אמרה זו שבאבטלתה עשתה לעצמה בלוג). אבל גם דודו בוסי הבין בסופו של דבר שהוא נועד להיות אלכוהוליסט. הפסקה בהתמכרות, טובה עד כמה שהיתה (ועוד תהיה עוד אחת ביום מן הימים בתקווה) היא לא באמת משהו שאני יכולה לחיות איתו לאורך זמן. או כמו שהגדירה זאת אחת מקוראות הבלוג הנאמנות (שאוט אאוט לדנה בלום), אבטלה היא הכי כיפית כשהיא זמנית. וזמנה - לעת עתה - חלף רשמית. אזכור אותך לנצח אבטלה יקרה, אבל כרגע אני חייבת לעוף לעבודה.

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת



ולהמחשה בלבד: המשרד החדש שלי. עדיין גברי (כי אני הנערה היחידה בפליקס) אבל בוא יבוא מגע אשה



תגובות

  1. זה נשמע לי קצת עצוב לוותר על חלום הבטלה למען עתיד טוב יותר.
    אבל זה בטח גם מגניב.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע