נערה אובדת

יום שישי, 25 במרץ 2011

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת: "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי."

רמז מקדים בעלילה

לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות

שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום.

מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומס של חיים שממשיכים קדימה, גם נערה אובדת מתקדמת עם הזמן. זה הפוסט האחרון שלי כאן. אבל את המטאמורפוזה של חיי הבוגרים אני ממשיכה במקום הבא: טאמבלר. כי קצרות לי המילים וארוכות לי התמונות ואת הזמן שלי לעצמי אני לוקחת במנות קטנות של שפיות דיגיטלית. קחו גם אתם.

למי שעקב וקרא ופרגן, תודה! מי שרוצה להמשיך ולעשות את זה, מוזמן לכאן, הטמבלר החדש שלי שמוצא את השראתו מהמילים הנפלאות של בילי הולידיי בשיר הזה:


והכי חשוב,
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת.

יום שישי, 11 במרץ 2011

Free 99 - מהדורת השטות

כנערה עובדת בחודשים האחרונים, אני נחשפת בעבודה שלי מדי יום לסרטוני רשת כל כך שטותיים שהם כמעט על גבול הגאונות. זו לא חוכמה בשבילי, נונסנס, שטויות, נפילות ואפילו איזו בדיחת נפיחה פה ושם, מצחיקים אותי עד דמעות. בין ים הסרטונים על חתולים משעשעים שעושים דברים חמודים, או ילדים שצוחקים מצחיק, רוקדים מצחיק או אומרים "אני אוהב אותך" ממש מצחיק, עולה לי לפעמים רפלקס ההקאה. די. לכן מהדורת החינם להיום כוללת סרטונים מסויימים שהם לא עבור כל אחד. אם אתם רגישים מדי, לכו עכשיו. חבל. כי זו מהדורת הטינופת והשטות ברשת, ואם אתם עדיין כאן, אנחנו צריכים לבלות יותר ביחד.


אתחיל בקל. לא ילדים מצחיקים, אלא ילדים שצוחקים עליהם. או איתם. קייטי קוריק, מגישת החדשות של CBS שהיא סוג של נכס לאומי לאמריקאים (אחרי אנדרסון קופר כמובן), חברה ל-Funny Or Die בסרטון הבא:


האחים הטובים (FineBros) מעלים ליוטיוב מדי זמן סרטונים שמראים איך ילדים אמריקאים מעצבנים מגיבים לסרטוני רשת ויראליים. הלוואי ולא היה יצחק קדמן בישראל, אחרת הייתי ממש רוצה לנסות לעשות מהדורה כזאת עם ילדים חמודים והנחש שנשך לאורית פוקס את הציצי.. הם בטח היו מתחילים לבכות.

הנה כאן הם מגיבים לכוכבי רשת ועושים יותר צחוק ממבוגרים כשהם מתנשאים עליהם כל כך בטבעיות, שזה אחד המרכיבים העיקריים בהצלחה של סאות'פארק, אז היי... קניתם אותי.


והנה הם מגיבים, בין היתר, להומלס עם קול הזהב ונותנים דעתם על סמים ואנשים מחורפנים:


אבל חוץ מילדים, גם חיות מצחיקות אותי. אבל לא כל חיה ולא כל סרטון. התמונות הבאות עלולות להיות קשות ביותר לצפייה. מדובר בסרטונים די חולים של קופים וכלב אחד שבסך הכל מגלים את המיניות שלהם. הקטע האחרון למשל, בו קוף משתמש בצפרדע כמזור לחרמנות שלו, הוא די מטריד.. הצפרדע לדעתי לא שרדה את התקרית. אבל מה שמצחיק בסרטונים האלה ממש, הם התגובות של האנשים שמצלמים אותם. הילדים שברקע צוחקים כשהצפרגע מחוללת, הבעלים של הכלב המאונן כמעט ומעודד אותו והישראלים שתפסו את הקוף שעושה ביד (וגם האכילו אותו ביותר מדי בננות, מה שנדמה לי שאסור) די אהבלים... אז להנאתכם, 3 סרטונים לא פוליטיקלי קורקט, לא חינניים, כמעט ולא מצחיקים, אבל בגדר חובה לראות כדי להאמין...

הראשון
השני
והנה השלישי והקשה מכולם...

אל תשפטו אותי, בטח לא אחרי שצפיתם...
נשיקה חיבוק
נערה אובדת

יום ראשון, 6 במרץ 2011

Free 99 - מיילי סיירוס ב-SNL

לפני שבועיים או שלושה כשבסוף התכנית האחרונה של SNL הכריזו שמיילי סיירוס עומדת להתארח, סימנתי את היום בלוח השנה הביולוגי שלי. לא כי אני מעריצה של סיירוס, אלא כי מאז שהגיעה החדשה שמחקה אותה, תהיתי כמה תזרום ההאנה מונטנה על סמים חוקיים (איפה משיגים בארץ סלביה?) עם החיקוי המצחיק שלה. תכלס, זרמה (כי באמריקה חייבים לזרום כשצוחקים עליך) ולכן הוסיפה לעצמה נקודה של כבוד (מה שמעמיד אותה על מינוס 11 מבחינתי, אבל שתמשיך לחבוק באנגים, זה עושה לה רק טוב).

תנשמי עמוק!

אז הנה מיילי מתייחסת בעוקצנות למערכון עליה במונולוג הפתיחה החביב שמתייחס גם לפטמה החמקמקה שלה פה ושם, שהיא כלום לעומת מה שכולם עושים בימים אלה...

והנה מיילי האמיתית מתארחת אצל מיילי המזויפת, אבל האמיתית בכלל מחקה את ג'סטין ביבר (נשמע כמו העלילה של ג'ון מלקוביץ' בגרסת דיסני):

ואז יש לנו את מערכון הפתיחה שמרכז את כל המטורללים והמוטרללות בזמן האחרון (וביל היידר בתפקיד צ'רלי שין הוא נהדר), ותראו איזה פלא. בריטני לא ביניהן! הישג של ממש.

ולסיום, הסטרוקס!

וזכרו, זה בחינם עד שיוטיוב יסירו את זה! (ואז זה בחינם באתרי ההורדות...)
נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

יום שני, 28 בפברואר 2011

פוסט אוסקר

אל תפספסו את מערכון פוסט האוסקר של ג'ימי קימל בהשתתפות כל כוכבנית עם גוף לוהט. מסקרלט ג'והנסן ועד ג'סיקה אלבה, כולל הופעת הפתעה (שאני עומדת להרוס לכם אותה) של לינדזי לוהאן! תענוגות

Free 99 - האוסקר

האוסקר הראשון שלי שהיה משוחרר מחובה עיתונאית על דיווח או מעקב, מזה 5 שנים בערך, היה בשנה שעברה. זה קרה בתחילת תקופת האבטלה הנפלאה שלי, ובמשדר צפיתי מניו יורק כך שלא היתה עלי חובת קימה לעבודה ביום שלמחרת וגם לא חובת התעוררות באמצע הלילה. את טקס האוסקר הנוכחי אשכרה בחרתי לראות בשעת שידורו החי, למרות שלמחרת העבודה נמשכת כרגיל. נכון שאני כבר לא חייבת לראות את האוסקר בשביל העבודה, אבל האמת היא שאני סאקרית של הטקסים האלו. וז האמת לאמיתה... אז אני פה כמו תמיד כדי לסכם את רגעי השיא.

א-מ-מה, כמו שאומרים, השנה, לא היו כאלה... מה גם שזה בכל זאת אוסקר, לא טקס פרסי הקולנוע של MTV, אז הדברים מלכתחילה מעט משעממים.

השמלות היו חביבות אבל אף אחת לא הגזימה מדי. הנאומים היו קורקטים וגם אם חזינו בהומור של זכייה, הוא היה הומור בריטי מחושב ומעונב. פה ושם אן התוואי וג'יימס פרנקו נתנו דאחקה טובה, אבל זה קצת מטריד כשפרנקו מכווץ את העיניים כל הזמן א-לה ג'יימס דין, והתוואי צוחקת כל כך חזק מבדיחות כתובות מראש, שזה כבר מעבר ללא אמין. אבל פה ושם היו להם יציאות טובות (למשל, פרנקו מחופש למרלין מונרו ומצהיר שקיבל טקסט מצ'רלי שין.. בדיחות שין ונשים תמיד עובדות בימים אלו, כמו בדיחות מל גיבסון ויהודים), והנה קטע שלא שודר באוסקר אלא שוחרר לרשת לפני.


אבל כמו בכל טקס, מה שהכי כיף הוא קטע הפתיחה, תלוי כמובן מי מנחה את הטקס. יכול להיות שהוליווד עוד רעדה בברכיים מאז קטע הפתיחה של ריקי ג'רוויס בגלובוס הזהב, כי המערכון הפותח של האוסקר הנוכחי היה ספוף קולנועי בו מושתלים התאווי ופרנקו בתוך הסרטים המועמדים ובתוך קלאסיקה אחת בשם "בחזרה לעתיד". יכול להיות גם שזה פשוט אומר הרבה על הוליווד הפופולרית של השנים האחרונות: בואו נשקיע באפקטים מגניבים כדי שלא נצטרך לכתוב ממש ממש טוב. ולא אמרתי מילה על אווטאר... ובכל זאת, גם שם יש כמה קטעים משעשעים.

עד אשר אמצא גרסה טובה יותר, קבלו את מערכון הפתיחה מצולם מטלוויזיה:

ובכל זאת, שני רגעי שיא חמודים ומטרידים בו זמנית היו הלילה. הראשון, רוברט דאוני ג'וניור וג'וד לאו הצליחו לעשות את זה טיפה'לה משעשע להגיש פרס (בטח אחרי שהולוגרמה של בוב הופ מציגה אתכם בשמכם), והתבדחו בעיקר על חשבון תקרית הזונה של דאוני ג'וניור (הכי מוסר כפול מצד ג'וד לאו שזיין את האומנת שלו ולא אמר מילה). השני, קירק דגלאס, בן איזה 200, עם מוח צלול וחוש הומור, מאריך את הטקס בחצי שעה לפחות עם הכרזה על שחקנית המשנה הטובה ביותר. השמועות הן שהוא כתב לעצמו את הטקסט ותכלס הצליח לו. ה"You Know..." שלו עוד ייזכר בזמן הקרוב.

הנה חלק מהקטע

ולסיום, מבחינת השטיח האדום, AP מסכמים בוידאו את השמלות הבולטות:

פורטמן היתה יפהפיה בארגמן, סקרלט ג'והנסון פחות, בולוק וקידמן הלכו על בטוח משהו, וכך גם ריס וויתרספון שאני בדרך כלל ממש אוהבת. איימי אדאמס היתה באמת מהממת ומזל שהיתה לנו קייט בלנשט, אחרת מי היתה חוטפת בראש על אסון אופנה על השטיח האדום? אה, נכון... קרואלה דה הלנה בונהאם קרטר. אבל החביבה ביותר עלי לפחות, היא מילה קוניס. פשוט שמלה מדהימה של אלי סאאב.


ועכשיו באמת לסיום, היות ולא ישנתי בלילה, החלטתי לחלוק הומאז' משל עצמי לעונת הפסלונים ובאתי עם הגרסה שלי לטוקסידו לעבודה!

השארתי מטושטש כי לא ישנתי בלילה וזה מייצג...

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

יום רביעי, 23 בפברואר 2011

דיני עבודה או דיני גבר?

לעזאזל אנחנו הנשים יכולות להיות מאוד מבולבלות כשזה נוגע למין הגברי. "נשים קטנות" ולואיזה מיי אלקוט לימדו אותנו שאפילו כשאת סופרת מוכשרת כמו ג'ו, את צריכה להתחתן לפני שאת משקיעה את עצמך בעבודה שלך. שנים אחר כך, הפמניזם המודחק פרץ בחוצפה החוצה, כמו למשל בשיר הזה של גוון גאתרי, "Ain't Nothing But The Rent", שדורש מכל גבר שרוצה לבלות בחברת אשה ראויה, לפרנס אותה - משכר הדירה ועד הוויב שלראשה. או כמו שאומר השיר: No Romance Without the Finance... נשמע יותר כמו מוטו של זונה באלנבי, אבל יש מי שקראו לזה מהפכה נשית...


היום לעומת זאת, נתקלתי בילדה הכאילו-חמודה הזו (היא מותק מצד אחד, אבל אמריקאית שנולדה למצלמה מצד שני), שבגיל 5 כבר יש לה משנת חיים די מלחיצה - אין חתונה, עד שאין קריירה, ולא מתאים לך? אז תלך. לא נורא, היא בטח תהיה הדקוטה פנינג הבאה, תתחתן בגיל 14, לא לפני שהיא תביא ממזר לעולם ואמא שלה תגדל אותו כבן בעת שהיא תשהה בגמילה...


כנערה אובדת, מובטלת ומועסקת כאחד, כל הגישות האלה מבלבלות אותי. הוויתור הנצחי הזה שהפמניזם מלמד אותנו (דרך יצירת ההגדרות הללו) לעשות על אחד מתחומי החיים, לא משנה איזה, הוא מעייף. או שאת משקיעה בגבר כמו ג'ו מנשים קטנות, ודוחה את הקריירה, או שאת משקיעה בעבודה כמו הילדונת הזאת כאן, ודוחה את הגבר. ואולי, רק אולי, יפסיקו להעמיד לנו את שני התחומים האלה, עבודה ואהבה, אחד נגד השני. זאת אומרת אולי אנחנו נפסיק להקשיב לסופרות מפעם, או לזמרות מהגטו, או לכל אחד אחר שמנסה ללמד אותנו איך, ונפסיק להגדיר את זה ככה לעצמנו...

אגב, תאמינו או לא, זו התמונה שהיתה מזוהה יותר עם תנועת הנשים שעובדות בתעשייה בעת מלחמת העולם ה-2. אני בטוחה שזה בגלל שהבחורונת הזאת טיפה פחות פוטוגנית מהבחורה השנייה עם המטפחת על הראש.. חומר למחשבה.


נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

יום שני, 21 בפברואר 2011

Free 99 - סופ"ש אול-סטאר

סוף השבוע שכולו סטארים, ה-All-Star Weekend, כך קוראים לו, הוא בגדר חג לאומי לחובבי ה-NBA בארצות הברית. הוא גם מוכיח שצפייה בכדורסל אמריקאי היא כמו צפייה בסרט הוליוודי - כוכבים, אפקטים, פעלולים ותקציבי ענק. ולמרות שהמערב זכה, בזכות קובי בריאנט כמובן (שיום לפני זה קיבל טביעות ידיים על המדרכה של שדרות הוליווד, מה שמוכיח סופית ש-NBA זו ההצגה הטובה בעיר), בחלקים שהצלחתי להישאר ערה, היה כיף חיים. בי נשבעתי שבפעם הבאה, אני נמצאת שם על הפרקט עם ג'יי זי וביונסה וצופה במשחק מקרוב (למישהו יש קשרים?)


חלק מהקטע של הסופ"ש הזה, הוא משחקים שמארחים סלבס, כמו ג'סטין ביבר למשל. לא נעים להודות, אבל השורטי יודע לשחק כדורסל... וגם לרקוד... וגם יש לו שיער מלא... אז מה אם הוא נראה כמו אלן דג'נרס? אולי עדיף שיעשה בכלל הסבה לכדורסל. כילד לבן הוא ייכחד מהר יותר ככה, וגם יחסוך מאיתנו את השירה שלו.


יש כל כך הרבה קטעי וידאו נהדרים שיוטיוב לא מפסיק להסיר, אז פשוט כנסו לאתר של ה-NBA ותוכלו לצפות בסיכום המשחק של אתמול (מישהו צריך להגיד לדרק רוז שהסניקרז הצהובות לא מגניבות בכלל. ג'ורדן לא היה נועל כאלה) או בתחרות ההטבעות, שמגדירה מחדש הנחת מוצרים לשם פרסום לא סמוי כשגריפין קופץ מעל מכונית מדגם מסוים ומטביע לסל. תלחצו Cancel כמה פעמים אם מבקשים מכם שם משתמש.

וכמובן, כמו בכל מופע ספורט טוב באמריקה, אי אפשר בלי כוכבים (להוציא את הבלאק אייד פיז בסופרבול... בלעדיהם היה אפשר להסתדר). ריהאנה העניקה הופעת מחרוזת די מגניבה, כשהיא מארחת את דרייק ולבסוף גם את קנייה ווסט עם השיר שהוא הצלצול שלי, "All of the Lights". ברגיל... לפני שיורידו מיוטיוב:



המשך חצי עונת NBA נעים,
ונשיקה חיבוק נשיקה חיבוק
נערה אובדת

יום רביעי, 16 בפברואר 2011

Free 99 - דודו גבע

אז שוב במסגרת העבודה שלי, אני יכולה להעניק לכם צפייה בחינם ב"כוכב קטן", סרטו של דודו גבע מ-1979, ששודר בערוץ הראשון וניתן לצפייה של שבוע בלבד באדיבות רשות השידור.
מהרו וצפו אם כך..


על הדרך, קבלו גם כמה קטעים מ"השמשונים" ששודרו בטלעד ב-1993.
 הכל כאן, בערוץ המיוחד לציון 6 שנים למותו של דודו גבע. 


יום שני, 14 בפברואר 2011

Free 99 - הגראמי

הגראמי הוא טקס די משעמם. יש פרס בכל תת קטגוריה אפשרית, הוא עמוס בזמרי קאנטרי דביקים שמודים לאל ולחיילי צבא ארצות הברית במבטא מוגזם (את המבטא הדרומי שלי אני מעדיפה על איזה ערפד מ"דם אמיתי" או באיזה סרט של האחים כהן), וההופעות הן כל כך מגוונות שרובן בדרך כלל מעפנות. השנה לא היתה שונה מדי ובכל זאת, כמה הופעות ששווה לבדוק ובכך סמנו לעצמכם וי על הצפייה בטקס. וכמובן, מהר לפני שמישהו יתבע זכויות יוצרים!

ליידי גאגא בקעה מרחם מדומה בשביל לשיר שיר שמדונה שרה כבר פעם, ויותר טוב.
הופעה ממוצעת למדי בשביל מי שכבר נתנה טובות יותר בחייה. גם זה היה צריך להגיע מתישהו.


וככה נכנסה הגאגא לטקס (היא שם בפנים תאמינו או לא)

ריהאנה נתנה הופעה חביבה (וקצת מזייפת) עם אמינם וד"ר דרה:


תכלס השמלה שלה היתה הופעה נאה הרבה יותר:
פלסטרים על הפטמה יש, אבל מה יש על האזור הדרומי של ריהאנה? (מכאן)

קייטי פרי דפקה הופעה קיטשית במיוחד כשהקרינה לכולם את סרט החתונה שלה כדי לשפשף לנו בפנים שאנחנו לא נשואות לראסל ברנד. גם אני הייתי עושה כמוה.



אבל הופעת הערב מבחינתי הולכת לברונו מארס, ג'אנל מונה וב.ו.ב:


קלאסיים בחליפות (כאן)

ואם כבר הזכרתי את ראסל ברנד, הנה מונולוג הפתיחה שלו מ-SNL של יום שבת. השאר היה חביב מינוס, אבל סופסוף הגיע לתכנית אורח שלא צריך שיכתבו לו טקסט עם בדיחות מאוסות, או קטע שירה כדי להסוות את זה שהוא לא מצחיק...


ולסיום: ניקי מינאז'. מזעזעת, אבל טובה יותר מכולם שם:



היה גם בוב דילן במפגן צרידות מדאיג, וגם מחווה לארתה פרנקלין באווירת "למי יש קול חזק יותר מבין הדיוות שעל הבמה" (חוץ מפלורנס, היא משגעת לא חשוב מה).
אה וגם, בלה בלה בלה בלה, רשימת הזוכים

Free 99 - הפקת מקור

תוהה מה החוק לגבי גילוי נאות כשמדובר בבלוג של עצמך, ובכל זאת. על הסדרה "אלוהים והשטן: שותפים", אנחנו עמלים בעבודה שלי ב-Flix בשבועות האחרונים. את הסדרה בת 12 הפרקים כתב עודד סמו ביחד עם מעיין בלום וטליה לביא, וביים ימי ויסלר. כל מה שאנחנו עשינו זה לצלם כמה טריילרים, טיזרים, הצצות ושאר ביטויים שאומרים די אותו דבר.

הנה הטריילר הראשון, שהוא גם קצת פריקוול לסדרה עצמה ולאיך שהכל התחיל: השטן מחפש דירה בתל אביב. צפו, זה בחינם וזה כיף!


יום חמישי, 10 בפברואר 2011

Free 99 - ג'יי דילה סטייל

פנו לעצמכם 40 דקות נפלאות כדי לצפות בסרט הדוקומנטרי על ג'יי דילה - חמש שנים למותו היום - ונראה לי שאני יכולה להבטיח שזה זמן שלא תתחרטו עליו. אין מה לומר יותר מעבר לבאסה שעולה מהמחשבה שלא נזכה לראות, ובעיקר לשמוע, מה הוא היה עושה עם ההיפ-הופ בעתיד, אבל המון כבוד לכל מה שעשה ב-32 השנים בהן הוא חי. הסרט צולם בזמן טקס האשכבה של דילה והושלם זמן קצר אחרי. צפו בו.


הסרט המלא:



יום שבת, 5 בפברואר 2011

אין בזה בשר

סנופ דוג אמר פעם באחד מטקסי הפרסים של MTV: אני אוהב אתכם יותר משאני אוהב בשר. ובזה, אני סוגרת שבוע של אי אכילת בשר. נותנת לזה עוד שבוע, רק בגלל שסממני הגמילה שהתעוררו בי גרמו לי להבין שאם אי אכילת בשר מוציאה ממני קריזים של מכורה, אולי כדאי להמשיך בניסוי הזה עוד שבוע. וגם אולי כדאי להבין שיש בבשר שנמכר ברשתות השיווק חומרים ממכרים. בטח איזה דוקומנטריסט בשקל כבר עלה על זה קודם, אבל שיהיה.

ארוחת צהריים: לברק על האש, ברוקולי וכרובית בזעפרן, קינואה עם קישואים וחמוציות, אורז מלא עם עדשים בקארי ופשטידת תרד וגבינה. יאם.


יום שלישי, 1 בפברואר 2011

בשר טחון

אז אם אתם קוראים ותיקים של הבלוג, בוודאי ליוויתם אותי בזמן מרתון "הסופרנוס", מרתון "מאד מן" ושלל המרתונים שאני כה נהנית לערוך (בישיבה, מול הטלוויזיה כמובן). מאז עלתה "אימפריית הפשע" בארה"ב, החלטתי לשמור את כל 12 הפרקים שלה כדי לצפות בהם בלי פגרות וחגי מולד. איכשהו אני תמיד מוצאת קווים מקבילים בין הסדרות שאני רואה לבין אירועים בחיי ויצא כך שאת המרתון הנוכחי ראיתי בזמן שהחלטתי להתנזר מבשר.

אל דאגה, אני לא חוטאת בתסמונת שושנת קהיר, וההבדל בין טלוויזיה למציאות ברור לי, אבל במסגרת השבוע (או שבועיים, נראה איך ילך) הצמחוני שהכרזתי עליו, ובתוספת ההתנזרות שלי מסוכר מסיבות בריאותיות, לא יכולתי שלא למצוא את הקשר המתבקש (ואולי הוא מתבקש רק במוח שלי).

ביום שבת פתחתי את החגיגות עם ארוחת דניס א-לה פלנצ'ה, קינואה וירקות מבושלים, או איך שאני קוראת לזה - אוכל חום (אמא, הכנתי לבד!). כפיצוי, החלטתי להגביר את מינון האלכוהול... לא הכי בריא, אבל היי.. כמה התנזרות יכולה נערה אחת לספוג??!?

ככה רואים סדרה על תקופת היובש!

וככה מוגדר יובש אמיתי...

אני מוכרחה להתוודות שעד כה, כמו חוק היובש, אני לא מוצאת את הגאולה הזאת שמדברים עליה כשמפסיקים לאכול בשר. אני עדיין עייפה עד אין קץ ולא מרגישה קלילה מדי אחרי ארוחות, אבל חוק זה חוק. בוודאי כשאני זו שקובעת אותו.

בלי קשר, ועם, צפיתי בסרטון הזה שמתעד את עבודת האפטר על "אימפריית הפשע", וזה מדהים מה אפשר לעשות כשמרטי סקורסזה מפיק לך סדרה. להנאתכם, בלי ספויילרים.

יום ראשון, 30 בינואר 2011

כמעט Free 99

אם כבר אנחנו בענייני חינם ולדפוק את המערכת וכאלה, אז הזדמנות אחרונה לרכוש עותקים של דיסקים אהובים והפעם גם תקליטים, אצל נ. רביד בנחמני 12, במחיר זול יותר מבחנות. תבואו בשביל הכיף, תישארו בשביל המציאות ותלכו, כי זה לא מנומס להתנחל...

Free 99 - שאריות SNL

אני אוהבת את אנדי סמברג, את ג'סי אייזנברג ואת פייסבוק. משמע אני בסופו של דבר אוהבת גם את מארק צוקרברג. אני גם אוהבת את SNL (לפעמים) ואת ניקי מינאז' והכי אני אוהבת איזה דיג'יטל שורט מוצלח מבית היוצר של הלונלי איילנדס (בקרוב עם אלבום חדש). אז מהדורת החינם הפעם גדושה באהבה. צפו בקטע הפתיחה של SNL עם הופעת אורח מביכה בצורה מצחיקה, ומיד אחר כך ניקי מינאז' נותנת עבודה בדיג'יטל שורט חדש!



מתה עליה... מכאן

יום רביעי, 26 בינואר 2011

הפוסט הבא הוא לא מיסיונרי

כחלק מהקבלה הזאת של השגרה אליה נקלעתי, אני מפתחת לאחרונה שיגעונות חולפים. חלקם נדבקים ונשארים איתי - כמו השיגעון הזה להתחיל להתאמן, שאשכרה מצליח לי הודות לקונסולת ה-Wii החביבה שלי - וחלקם חולפים כמו טרנדינג טופיק משעשע בטוויטר.

האחרון שבשיגעונותיי הוא הניסיון להתנזר מבשר לתקופה של שבוע או שבועיים לפחות. הבעיה היא שכבר שבועיים שאני מנסה להתחיל את השבוע הזה אבל משכנעת את עצמי באין ספור דרכים שעדיף לחכות לתחילת שבוע לשם העיגול. שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת בעלי חיים, בבית שלי ולעתים גם בצלחת. אני חיה עם הדואליות הזו בשלום מאז שאני קטנה (אצלנו בבית ארוחה היא לא ארוחה אם אין בה מנת בשר). אבל באחד הלילות נתקלתי בפרק של אופרה ווינפרי על צמחונים ומוחי נשטף.

אלו לא הפרות שאמנע את שחיטתן שמטרידות אותי (למרות ש..היי, כל המציל פרה אחת או משהו, לא?), אלו הם התסמינים הבריאותיים שחווה כל מי שמצהיר על גמילה מבשר לפרק זמן כלשהו שהייתי שמחה לחוות על עורי. עירנות, עור שופע ובריא, חיוניות, אורח חיים קליל יותר וכל מה שבגילי המופלג והצעיר בו זמנית, אני די אמורה לחוות. 

אז החל מהשבוע הבא, אחלוק עמכם את החוויה החד פעמית (בהנחה שלא אדחה אותה לשבוע הבא) ואולי בעזרת הבלוג, השיגעונות שלי יפסיקו לחלוף (עד שהן יהפכו לשגרה ואז אצטרך לצאת ממנה שוב..). 

דרך אגב, דגים ומאכלי ים לא נכללים בניסוי ומותרים לי עד שאחליט אחרת. כי אני ממציאה את החוקים של האתגרים המטופשים שלי!!

ולסיום, מעט אמנות צמחונית שאספתי ברשת, ולא, אין לי כוונה להגיד לכם שצמחונות זה טוב. מיסיונרים הם אנשים מעיקים וצדקנים ולא אחטא בכך. האיין ראנד שבי דוגלת באיש איש באמונתו, ולי בטח שלא אכפת מזה...








נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

יום ראשון, 16 בינואר 2011

Free 99 - רגע של אמנות

גם אמנות ברשת באה בחינם, וזה הופך את התסכול הזה שעולה מהרגעים האלה בהם אתה ממש לא מבין יצירה, לפחות נורא. הבוקר נזכרתי בקליפ ההוא של A-ha, שקרע לי את הלב כילדה. הרי למה בגלל שהוא מצויר והיא אמיתית הם לא יכולים להיות ביחד?! בטח ובטח אחרי שכולנו ראינו שאפשר לחיות בדו-קיום ב"מי רצח את רוג'ר ראביט?". אז מהדורת החינם האמנותית משהו שלי להיום, היא סדרה של תמונות שונות מאת אמנים וצלמים שונים, שמשלבים יחד מציאות ודמיון. כי הכי כיף אם אני וקרטמן היינו יכולים לדבר בחיים האמיתיים. הייתי נותנת לו את המכות בטוסיק שאמא שלו אף פעם לא נתנה לו.










לכל הומלס יש כישרון חבוי

אחרי שסרטון קול הזהב של טד וויליאמס יצא לרשת, אמרתי כל מה שהיה לי לומר בעניין כאן. אבל עכשיו יצא הוידאו שמעביר בתמונות את מה שרציתי לומר, והוא בכיכובו של דיוויד פאוסטינו, הלא הוא באד באנדי, שזה עוד פלוס מבחינתי. צפו ותצקצקו, כי מה עוד נותר לנו לעשות בחיים חוץ מלצקצק (לצעוד... אבל את זה עשינו אתמול, אז קצת מנוחה).


יום רביעי, 12 בינואר 2011

Free 99

כולנו צריכים להגיד תודה לכוחות השוק האמריקאי הנפלא, שגם אם הוא קפיטליסטי ודורסני, הוא מספק חומר טוב לצופי הטלוויזיה! אולפני וורנר רצו להשיק תכנית חדשה, אז הם העניקו לקונאן אובריאן מתנה שווה במיוחד - דמות של גיבור על מצויר משלו - אבל באנימציה! רוצה כזה ליום ההולדת!

יום חמישי, 6 בינואר 2011

משעמם

לפעמים, לא קשור למהן התכניות שלי, או למה שקורה בכלל מסביבי, פשוט משעמם לי. הכל נשמע לי אותו דבר, שום הצעה לא נשמעת לי מפתה ובעיקרון... בפשטות... משעמם.

כשזה קורה, קורים לי 3 דברים: ראשית, יש לי גחמות למאכלים מאוד מאוד ספציפיים דוגמת ביסלי בצל, בייגלה עם גבינת שמנת ועירית ודלי של האגן דאז קרם גבינה ותות. בין גחמה אקראית לאחרת, אני נוטה להבליח בהתקפי טורט שכוללים צעקות "משעמם לי" אקראיות במשרד (בלי משים למי שומע אותן ומתי), ולבסוף, אני נוטה לחבר שירים לא קליטים סביב המילה שעמום....

למשל, על בסיס מנגינת לה קוקרצ'ה: "משעמם לי, משעמם לי, משע- משע- מם!" או למנגינות משעממות אחרות כמו זו של מירי מסיקה ושירה מאמי: "מאמי!!! משע-עמם ליייייהייי", או "זקוק לך" של קובי פרץ: "משע-מם לי! איתך נורא נורא משע-מם לי!! משהו בך מוציא בי שעמום!!!".

שעמום (אילוסטרציה)

זהו.
משעמם.
ממש.
בא לי מקרוני גבינה.