כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ...
כנערה עובדת בחודשים האחרונים, אני נחשפת בעבודה שלי מדי יום לסרטוני רשת כל כך שטותיים שהם כמעט על גבול הגאונות. זו לא חוכמה בשבילי, נונסנס, שטויות, נפילות ואפילו איזו בדיחת נפיחה פה ושם, מצחיקים אותי עד דמעות. בין ים הסרטונים על חתולים משעשעים שעושים דברים חמודים, או ילדים שצוחקים מצחיק, רוקדים מצחיק או אומרים "אני אוהב אותך" ממש מצחיק, עולה לי לפעמים רפלקס ההקאה. די. לכן מהדורת החינם להיום כוללת סרטונים מסויימים שהם לא עבור כל אחד. אם אתם רגישים מדי, לכו עכשיו. חבל. כי זו מהדורת הטינופת והשטות ברשת, ואם אתם עדיין כאן, אנחנו צריכים לבלות יותר ביחד. אתחיל בקל. לא ילדים מצחיקים, אלא ילדים שצוחקים עליהם. או איתם. קייטי קוריק, מגישת החדשות של CBS שהיא סוג של נכס לאומי לאמריקאים (אחרי אנדרסון קופר כמובן), חברה ל-Funny Or Die בסרטון הבא: האחים הטובים (FineBros) מעלים ליוטיוב מדי זמן סרטונים שמראים איך ילדים אמריקאים מעצבנים מגיבים לסרטוני רשת ויראליים. הלוואי ולא היה יצחק קדמן בישראל, אחרת הייתי ממש רוצה לנסות לעשות מהדורה כזאת עם ילדים חמודים והנחש שנשך לאורית פוקס את הציצי.....