אופניים חשמליים זה כיף

ביום שלישי, עת התכוננתי לצאת לדרכי לארוחת חג נוספת, האוטו שלי איבד כל סימן חיים חיוני. אם יש משהו שהאבטלה לימדה אותי זה שזמן יש בשפע, לכן אלמנט הלחץ הרגיל המלווה למצבים כאלו נעלם כלא היה. הרי לא יורידו לי שעות בשכר על היעדרות לטובת מוסך, לא אצטרך ללבוש את טון המצוקה שלי בשיחה עם הבוס, ומעל הכל, אין לי באמת מקום חשוב להיות בו למחרת בבוקר. אלא שאחרי שסערת הלחץ הראשונית שככה כלא היתה, היכה בי הגל השני של אפקט האוטו המקולקל - התשלום למוסך. כשאתה מובטל, אתה חרד תמידית. כן, החיים אמנם יפים יותר, השמש במיטבה באמצע היום ועול התכנון הלו"זי מוסר מיידית עם היקיצה הטבעית הראשונה שלך. אבל אם יש משהו מדאיג באבטלה, זהו הפחד להישאר מובטל מעבר לזמן שהקצבת לעצמך ובעיקר, מעבר לזמן שהמדינה שלך מאפשרת לך. הוצאה כספית לא מתוכננת – שבימים רגילים היתה נספגת בתשלומים אינסופיים בין עמלות השורה – מקבלת משמעות אחרת כשהספירה לאחור, בחזרה אל העבדות הבלתי נמנעת, מתקתקת בעוצמה מעל הראש. זמן מוסך הוא כבר לא רק  זמן הפסד ימי עבודה או בכי מר על הפיחות בשעות השינה. זמן מוסך הוא קיצור חיים. הוא נוגס לך בשארית החו...

עוד כיף בחינם: "סאות' פארק" חזרה לעונה חדשה והפרק החדש זמין החל מהיום באתר שלהם. פנו לעצמכם חצי שעה, מה יש?  ואח"כ תעשו לעצמכם טובה ותראו את הפרק על סלינג'ר (פרק 2). 

הפעם במדור שעולה לכם כלום כסף (רק מעצר של ה-FBI, אם אתם בתחומי ארצות הברית, אבל היי, יש לכם hulu אז תעזבו אותנו הישראלים בשקט) - התמכרות חדשה/ישנה שלי: "How To Make It In America". אם עוד לא ראיתם, לא מאוחר להתחיל, יש כבר 7 פרקים מעולים. אבל אני רוצה דווקא להסב את תשומת לבכם לשיר הפתיחה הנהדר של הסדרה, שמעולם לא היה רלוונטי כל כך עבור תקופת האבטלה הנוכחית שלי - "I Need A Dollar" של אלו בלאק (יש אלבום אחד מ-2006 אם אתם אוהבים ואלבום שני בדרך). אם iTunes לא היו מעצבנים והיו מאפשרים לי ליצור רינגטון לא חוקי, זה בהחלט היה צלצול האבטלה שלי, אבל עד אז קבלו את השיר היוטיוב:

בוקר רביעי, 31/3/10, אה, כן. וגם יום ההולדת שלי שעת יקיצה : 8:50 בבוקר.  מחשבה ראשונה עם יקיצה : להתקשר לביטוח של האוטו פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לצעוק על הביטוח של האוטו, לבכות לביטוח של האוטו, לצחוק עם הביטוח של האוטו - לתקן את האוטו.  פעילויות נוספות מתוכננות : סעודת יום הולדת וכמובן, פרק של "אבודים"

ליל שלישי, 30/3/10, מוצאי חג שעת כיבוי אורות:  01:27 ועוד יש פרק של גוסיפ גירל לראות. מסקנה מרכזית מהיום:  הדברים הכי טובים בחיים הם אולי בחינם, אבל אלו הם הרעים שעולים לך כסף. הספק המשימות להיום:  אכלתי, נחתי, לא רצתי. אבל הי, חזרתי מהשסק הביתה ברגל! הבטחה שלא תקויים מחר: לנסות לא להתבאס רצח ביום ההולדת. 

בוקר שלישי, 30/3/10, חג שעת יקיצה : 11:49 מחשבה ראשונה עם יקיצה : רק לא עוד ארוחת חג פעילות מרכזית מתוכננת להיום : ארוחת חג פעילויות נוספות מתוכננות : באמת שאני רוצה לרוץ. אבל באמת שאין סיכוי.

לכבוד חג החירות האישי שלי, החלטתי להמשיך בקו הזה שגורם לי לעשות דברים שלא עשיתי מעולם (כמו להיות מובטלת, למשל) והחלטתי להיענות לדרישותיה החוזרות של אמי ולנסות לראשונה בחיי גפילטע פיש.  הסיבה שלא טעמתי עד כה את המאכל הנתעב, היא מעין הפגנה שקטה נגד האפרוריות היהודית העצובה של מאכלי מזרח אירופה. כבד קצוץ, קניידלעך, הרינג - הם כולם מאכלים חומים אפורים. מאכלי גטו. אבל הגפילטע פיש הוא הנורא מכולם. אפשר היה לטגן אותו. אפשר היה לתבלן אותו ואפשר היה לא להמציא אותו בכלל. במקום זה, איזו פולניה חשבה שלקשט אותו בחתיכת גזר ולצפות אותו בג'לי מלוח יעבוד יותר טוב.  לחיי החופש החדש שלי, החלטתי לציית סוף סוף לאמי וטעמתי מהמאכל הנורא. אפילו קישטתי אותו בסגול הזה שמריח כמו ווסאבי. התמונות לפניכם: איכס איכס על הצלחת שלי איכס בפה שלי יין! שמישהו ימזוג לי עוד יין!

בין רווקים למובטלים יש הרבה מן המשותף. תיאוריות פמיניסטיות כאלו ואחרות אף טוענות כי מהות הקונפליקט הנשי הוא בין הקריירה לחיי הזוגיות, כשהטענה העיקרית היא שאשה חייבת בהכרח לוותר על אחד מהשניים לטובת האחר. מאחר ואני בזה לפמיניזם בגרסתו הקלאסית (זו שלא באמת דורשת שוויון, אלא עליונות) ומאחר ולראשונה בחיי אני גם רווקה וגם מובטלת (ובאופן כללי מרגישה קצת חסרת תועלת בחברה), החלטתי להרהר במרקם העדין של חיי הרווקות וחיי האבטלה. שתי הקבוצות הללו, רווקים ומובטלים, צברו את הונן על גבו של החוסר: לרווק אין בת/בן זוג ולמובטל אין עבודה. אבל בעוד שהרווק נתפש לרוב כחופשי, משוחרר, נטול מחויבויות ושמח בחלקו (החברה שלנו מאפשרת לו להיות כזה עד גיל מסוים כמובן), המובטל נתפש כנטל כלכלי על המדינה, כפרזיט ועל פי רוב כאדם שאיבד את משמעות קיומו על פני האדמה (לא שיש כזאת במילא). ולמרות השוני המהותי, השורה התחתונה, עבורי לפחות, היא זהה: כשאתה רווק, בא לך למצוא בת זוג לחיים, אבל בכל פעם שהזדמנות כזו מציגה עצמה בפניך, אתה נזכר כמה כיף להיות לבד ונאחז בכל אותם דברים שעליך לוותר עליהם בשביל הזכות להיות חלק ממערכת יחס...

Eye Shoping למובטלים והפעם ,  תיק ללפ טופ של מארק ג'ייקובס . מוזר באופן מסקרן, מכוער באופן יפה..

ארוחות החג אולי חוסכות למובטל בתקציב הסופר, אבל עולות לו ביוקר בהזנקה הבלתי הכרחית לקראת העלייה הצפויה במשקל בתקופת האבטלה. בי נשבעתי, מחר אני יוצאת לרוץ!

בוקר שני, 29/3/10, ערב חג שעת יקיצה : 11:35 מחשבה ראשונה עם יקיצה : שיט! השוק עוד פתוח? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לקנות פרחים בשוק פעילויות נוספות מתוכננות : לנסות ולא לשים קץ לחיי בליל הסדר. חג שמח לכולם!

לפעמים מובטל מרגיש כמו צל של אדם. כשאתה רואה אותו ברחוב, חייך אליו.

בדרך חזרה מלשכת האבטלה היכתה בי המציאות: רחוב שינקין מתעורר הרבה אחריי. מי פה המובטל, מי? רחוב שינקין ב-10:45 (!!!) בבוקר

מודעת דרושים כלשונה (היעדרותו של הגרש העליון במקור, כמו גם הניים דרופינג): " להפקת פיצרפוסט-אפוקליפטי דרוש עוזר במאי ראשון.  הפקה עצמאית פרטית (לא נתמכת על ידי שום ערוץ, קרן או גוף ציבורי). דרישות : בכירי התעשיה (צלמים, עורך סאונד, אפקטים ויזואלים, פירוטכניקה וחומרי חבלה, סטילס) כבר הצטרפו להפקה ולכן יש עידפות לבעלי נסיון. בין הבכירים : בנגי כהן, ישי קורנבלוט, מילי רנדלר, מורדי, אבי אבנעים, זיו ברקוביץ ועוד...... עוד קצת על הסרט : סרט בתחום הזאנר הפוסט אפוקליפטי המצליח במיוחד. התסריט שואב את השראתו מסרטים כגון : 28 יום אחרי ,שחר המתים, אני אגדה, ועוד." כולי אמונה בקולנוע הישראלי, ואני מאוד שמחה שהתמה המרכזית של "אני לוחם מצולק משדה הקרב", נכנעה לתמה הבלתי נמנעת של "אין לנו סיכוי, העולם נחרב". כלשון המודעה, זהו ז'אנר "מצליח במיוחד". איזה יופי...

משרדי הממשלה בקרייה מעוצבים באופן אירוני כמו שדה תעופה. ריח הקרואסונים במחיר מופקע מקבל אותך כשאתה נכנס בשער הבניין, טביעת האצבע מנפיקה לך פתק לבן, וכל מה שמתחשק לך לעשות זה לעוף משם.        

בוקר ראשון, 28/3/10 (הימים מתערבבים וקשה לומר שמרגיש כמו תחילת שבוע) שעת יקיצה : 8:00 בבוקר שזה בעצם 9:00 כי שכחתי לכוון את השעון המעורר לשעון קיץ... מחשבה ראשונה עם יקיצה : בחיי לא חשבתי שאני אפול למלכודת הזזת השעונים. פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לחתום בפעם הראשונה ב"התייצבומט" (באמת?!) בלשכת האבטלה, סליחה, לשכת התעסוקה.  פעילויות נוספות מתוכננות : לחכות בבית לטכנאי של הוט ולהעביר את הזמן עם הפרקים החדשים של "Flash Forward"

מובטל טוב מוודא שמדי פעם הוא גם יצליח להגיע אל המשימות שהוא לוקח על עצמו, גם אם באיחור רב. אז הנה שלב ב' בסידור הארון: וזו תזכורת למצב הארון לפני... (על תמונת האחרי אני עוד לא מדברת בכלל...)

מודעה שפורסמה במסך הקטן: "לפרוייקט המשלב דוקומנטרי ואולפן דרוש/ה תחקירן/ית בעלי התמצאות בתחומי האקטואליה הספורט הכלכלה והבידור .דרוש ניסיון ויעילות".  אני אומרת, אם אתה מבין גם באקטואליה, גם בספורט, גם בכלכלה ו גם בתחום הבידור, ו גם יש לך נסיון ו גם אתה יעיל - אז אתה כבר אובר קווליפייד... #לכוון גבוה. 

מהו מובטל בלי מאגר בוטלגים זמין לכל שעה ביום? מובטל משעמם. ועל כן, קבלו את ההורדה הבאה ברשימה שלכם.  נתחיל בקטע מתוך ראיון של ג'ימי קימל, יקיר הבלוג, עם קרייג רובינסון, שהוא הברני מאק החדש שלי ולא רק בגלל שהוא שחור. כאן הוא מדגים את הדרך הנכונה לפרוץ בבדיחת: "That's what she said" ונמשיך עם הטריילר לסרט " Hot Tub Time Machine", שנראה מטופש בדיוק במידה שאני אוהבת. ג'ון קיוזק ורטרו אייטיז? אני שם!

בוקר שישי, 26/3/10 שעת יקיצה : 7:00 שזה בעצם 6:00 בבוקר! מחשבה ראשונה עם יקיצה : שמישהו יזכיר לי למה קבעתי פסיכולוגית לשישי בבוקר כשכל השבוע שלי פנוי?  פעילות מרכזית מתוכננת להיום : פסיכולוגית פעילויות נוספות מתוכננות : ארוחת טרום יום הולדת עם המשפחה בהרברט סמואל. מישהו אמר מובטלת? מישהו אמר ראשונה, עיקרית, יין, קינוח וקפה?

הביטוי המעצבן "תגידו מקום ושעה ואני שם", המסיר כל נטל אחריות מדוברו, מעצבן פחות כשהדובר הוא אדם מובטל, שכן הוא נטול תכניות גם ככה. 

שעת כיבוי אורות:  האור עוד לא כבה, אבל יש פחות שעה לישון וגם למובטלים לא קל להזיז שעון. מסקנה מרכזית מהיום:  החיסרון העיקרי באבטלה הוא שהתירוץ: "אני לא יכול, יש לי מלא עבודה" לא קביל יותר.  הספק המשימות להיום:  ביטוח לאומי - צ'ק! ואפילו הספקתי קפה של צהריים וקוקטייל של ערב. הבטחה שלא תקויים מחר:  להיות אדם טוב יותר.

Eye Shoping למובטלים והפעם, שופינג וירטואלי לבית. כלים למלח ופלפל מבית  Bed Bath & Beyond

האבטלה היא תופעה, אבל יש לה פנים! ככה נראית אבטלה בצהרי יום חמישי בבית קפה בנחלת בנימין: אל תישארו אדישים!

ב וקר חמישי, 24/3/10 שעת יקיצה : 7:00 (!!!) מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני אמות עכשיו, אז אני לא אצטרך לקום מהמיטה... פעילות מרכזית מתוכננת להיום : ביקור בביטוח לאומי (המאדר פאקרס פתוחים בשעות שאף אחד לא אמור להיות ער בהן) פעילויות נוספות מתוכננות : חזרה מהירה למיטה ובילוי משפחתי עם ההורים.

שעת כיבוי אורות: 00:01 (הירדמות מתוכננת על הספה צוך כדי צפייה בג'ימי קימל) מסקנה מרכזית מהיום: מרתק ומרענן להציג את עצמך בשם בלבד, בלי לצרף את תואר עיסוקך מיד אחר כך. הספק המשימות להיום: הצלחה. ביקור בעבודה הקודמת הנפיק מזומנים זמינים וההשתכרות המוקדמת נגררה אל תוך הלילה. ארון הבגדים, עם זאת, עדיין לא סודר... הבטחה שלא תקויים מחר: צפייה בפרק של גוסיפ גירל

רק כשאתה מובטל אתה מבין סופית שכבר שנה שהתקלחת עם ראש מקלחת דפוק, שזה מטופש לנתק את הקומקום בכל פעם שאתה רוצה להשתמש במיקרו ושאף פעם לא מאוחר להחליף מנורה בפרוזדור. 

Eye Shoping למובטלים נעלי קריסטל פלסטיק של לו רס ביונייטד נוד מבטיחה לרכוש עם העיניים גם עבור הקהל הגברי בקרוב...

על פי רוב, לאנשים האלו שהולכים לכל אירוע חינמי זמין אנו קוראים בשפת הבריות "אוכלי חינם". אוכל-חינם יכול להיות השכן שלכם, חבר לעבודה, או אפילו בן משפחה. יש לכבד אותו מתוקף קרבתו ומהחשש שהוא מקושר לכל מי שאתם מכירים, אך יש לשמור ממנו מרחק ביטחון למען שמכם הטוב. חיבוק בפומבי עם אוכל-חינם ילווה בהכרח בקריצה סודית לאדם שלישי הנוכח בזירה - קריצה מרמזת שאין בה כדי להעליב את אוכל החינם, אך יש בה כדי להתריע על מודעות מוחלטת לסיטואציה. במקרים קיצוניים דין אוכל-חינם הוא אחר, וזהו כמובן המקרה שלשמו התכנסנו: אבטלה (פרילאנסרים נכנסים תחת הקטגוריה, אנשים שמרוויחים ממש מעט נותרים בחוץ * ). מובטלים חייבים בהכרח לנסות ולאכול חינם בכל הזדמנות שניתנת להם, אך עדיין נדרשת מהם מיומנות עדינה של ברירת האירועים וסירוב להצעות לסירוגין. ועל מנת להמחיש את התיאוריה המתפתחת כאן, הערב, למשל, תתקיים בדלאל מסיבת השקת גיליון האנשים הסקסיים של טיים אאוט. כחברת מערכת העיתון לשעבר הוזמנתי לאירוע המתהדר במשקאות חינם. אני לא נמנית  עם 100 האנשים הסקסיים של תל אביב, וגם לרשימת הקולים לא נכנסתי, אבל הסטטוס התעסוקת...

מודעה אמיתית שמצאתי: למגזין חדשות עולם הבידור בסלולר ובאינטרנט דרוש\ה כתב\ת מוכשר\ת -הופעה נאה -זיקה לעולם הבידור -נכונות לעבוד בשכר אפסי! -יצירתיות באמת היה הכרחי לשים סימן קריאה אחרי המילה "אפסי"? ואיך זה שנכונות יכולה להיות טעות גדולה כל כך?

בוקר רביעי, 24/3/10 שעת יקיצה : 11:00 מחשבה ראשונה עם יקיצה : בשביל מה הייתי צריכה את הבירה השנייה? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : חילוץ הפנסיה ממשרדי וואלה! פעילויות נוספות מתוכננות : השתכרות מוקדמת

שעת כיבוי אורות: 00:48 מסקנה מרכזית מהיום: אין כזה דבר יותר מדי זמן הבטחה שלא תקויים מחר: לחזור לרוץ לילה טוב!

Eye Shoping למובטלים נעליים בג'יי קרו

אמנפור עוזבת את CNN בוואלה! ברנז'ה שאני אשלח קורות חיים?

כל פעם מחדש אני נדהמת לגלות את התגובה השיפוטית שלי לאנשים שאומרים לי שהם מתעסקים בביטוח, נדל"ן או פיננסים מכל סוג. אני חייבת לזכור שבעולם המחורפן שלי, הם הנורמלים. 

בניגוד לדעה הרווחת, הזמן עובר הרבה יותר מהר כשלא עסוקים.

בוקר יום שלישי 23/3/10 שעת יקיצה : 10:20 מחשבה ראשונה עם יקיצה : מה, עכשיו כל בוקר צריך לעדכן את הבלוג? פעילות מרכזית מתוכננת : החלפת ארון חורף בקיץ פעילויות נוספות מתוכננות : "24", "צ'אק", "גוסיפ גירל" - פרקים חדשים! וכראייה: הארון שלי

עד עכשיו שיטוט חסר תכלית ביוטיוב היה אשכרה חלק מהגדרות התפקיד שלי. אבל עכשיו, כשאני משוטטת חסרת תכלית ביוטיוב, אני עושה את זה בחינם. בוודאי נתקלתם ביצירת המופת של כריסטוף וולץ אצל ג'ימי קימל, ואם לא, צפו בה כאן:  זה מצחיק ומטריד בו זמנית, אבל מה שיותר מטריד הוא המקור שמופיע כאן (למקרה שעוד לא ביצעתם שיטוט חסר תכלית בעצמכם):

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי. במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה. כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג. אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (...