אופניים חשמליים זה כיף

אל תפספסו את מערכון פוסט האוסקר של ג'ימי קימל בהשתתפות כל כוכבנית עם גוף לוהט. מסקרלט ג'והנסן ועד ג'סיקה אלבה, כולל הופעת הפתעה (שאני עומדת להרוס לכם אותה) של לינדזי לוהאן! תענוגות

האוסקר הראשון שלי שהיה משוחרר מחובה עיתונאית על דיווח או מעקב, מזה 5 שנים בערך, היה בשנה שעברה. זה קרה בתחילת תקופת האבטלה הנפלאה שלי, ובמשדר צפיתי מניו יורק כך שלא היתה עלי חובת קימה לעבודה ביום שלמחרת וגם לא חובת התעוררות באמצע הלילה. את טקס האוסקר הנוכחי אשכרה בחרתי לראות בשעת שידורו החי, למרות שלמחרת העבודה נמשכת כרגיל. נכון שאני כבר לא חייבת לראות את האוסקר בשביל העבודה, אבל האמת היא שאני סאקרית של הטקסים האלו. וז האמת לאמיתה... אז אני פה כמו תמיד כדי לסכם את רגעי השיא. א-מ-מה, כמו שאומרים, השנה, לא היו כאלה... מה גם שזה בכל זאת אוסקר, לא טקס פרסי הקולנוע של MTV, אז הדברים מלכתחילה מעט משעממים. השמלות היו חביבות אבל אף אחת לא הגזימה מדי. הנאומים היו קורקטים וגם אם חזינו בהומור של זכייה, הוא היה הומור בריטי מחושב ומעונב. פה ושם אן התוואי וג'יימס פרנקו נתנו דאחקה טובה, אבל זה קצת מטריד כשפרנקו מכווץ את העיניים כל הזמן א-לה ג'יימס דין, והתוואי צוחקת כל כך חזק מבדיחות כתובות מראש, שזה כבר מעבר ללא אמין. אבל פה ושם היו להם יציאות טובות (למשל, פרנקו מחופש למרלין מונרו ומצהיר...

לעזאזל אנחנו הנשים יכולות להיות מאוד מבולבלות כשזה נוגע למין הגברי. "נשים קטנות" ולואיזה מיי אלקוט לימדו אותנו שאפילו כשאת סופרת מוכשרת כמו ג'ו, את צריכה להתחתן לפני שאת משקיעה את עצמך בעבודה שלך. שנים אחר כך, הפמניזם המודחק פרץ בחוצפה החוצה, כמו למשל בשיר הזה של גוון גאתרי, "Ain't Nothing But The Rent", שדורש מכל גבר שרוצה לבלות בחברת אשה ראויה, לפרנס אותה - משכר הדירה ועד הוויב שלראשה. או כמו שאומר השיר: No Romance Without the Finance... נשמע יותר כמו מוטו של זונה באלנבי, אבל יש מי שקראו לזה מהפכה נשית... היום לעומת זאת, נתקלתי בילדה הכאילו-חמודה הזו (היא מותק מצד אחד, אבל אמריקאית שנולדה למצלמה מצד שני), שבגיל 5 כבר יש לה משנת חיים די מלחיצה - אין חתונה, עד שאין קריירה, ולא מתאים לך? אז תלך. לא נורא, היא בטח תהיה הדקוטה פנינג הבאה, תתחתן בגיל 14, לא לפני שהיא תביא ממזר לעולם ואמא שלה תגדל אותו כבן בעת שהיא תשהה בגמילה... כנערה אובדת, מובטלת ומועסקת כאחד, כל הגישות האלה מבלבלות אותי. הוויתור הנצחי הזה שהפמניזם מלמד אותנו (דרך יצירת ההגדרות הללו) לעשו...

סוף השבוע שכולו סטארים, ה-All-Star Weekend, כך קוראים לו, הוא בגדר חג לאומי לחובבי ה-NBA בארצות הברית. הוא גם מוכיח שצפייה בכדורסל אמריקאי היא כמו צפייה בסרט הוליוודי - כוכבים, אפקטים, פעלולים ותקציבי ענק. ולמרות שהמערב זכה, בזכות קובי בריאנט כמובן (שיום לפני זה קיבל טביעות ידיים על המדרכה של שדרות הוליווד, מה שמוכיח סופית ש-NBA זו ההצגה הטובה בעיר), בחלקים שהצלחתי להישאר ערה, היה כיף חיים. בי נשבעתי שבפעם הבאה, אני נמצאת שם על הפרקט עם ג'יי זי וביונסה וצופה במשחק מקרוב (למישהו יש קשרים?) מכאן חלק מהקטע של הסופ"ש הזה, הוא משחקים שמארחים סלבס, כמו ג'סטין ביבר למשל. לא נעים להודות, אבל השורטי יודע לשחק כדורסל... וגם לרקוד... וגם יש לו שיער מלא... אז מה אם הוא נראה כמו אלן דג'נרס? אולי עדיף שיעשה בכלל הסבה לכדורסל. כילד לבן הוא ייכחד מהר יותר ככה, וגם יחסוך מאיתנו את השירה שלו. יש כל כך הרבה קטעי וידאו נהדרים שיוטיוב לא מפסיק להסיר, אז פשוט כנסו לאתר של ה-NBA ותוכלו לצפות בסיכום המשחק של אתמול  (מישהו צריך להגיד לדרק רוז שהסניקרז הצהובות לא מגניבות בכלל. ג'ורדן ...

אז שוב במסגרת העבודה שלי, אני יכולה להעניק לכם צפייה בחינם ב"כוכב קטן", סרטו של דודו גבע מ-1979, ששודר בערוץ הראשון וניתן לצפייה של שבוע בלבד באדיבות רשות השידור. מהרו וצפו אם כך.. על הדרך, קבלו גם כמה קטעים מ"השמשונים" ששודרו בטלעד ב-1993.   הכל כאן , בערוץ המיוחד לציון 6 שנים למותו של דודו גבע. 

הגראמי הוא טקס די משעמם. יש פרס בכל תת קטגוריה אפשרית, הוא עמוס בזמרי קאנטרי דביקים שמודים לאל ולחיילי צבא ארצות הברית במבטא מוגזם (את המבטא הדרומי שלי אני מעדיפה על איזה ערפד מ"דם אמיתי" או באיזה סרט של האחים כהן), וההופעות הן כל כך מגוונות שרובן בדרך כלל מעפנות. השנה לא היתה שונה מדי ובכל זאת, כמה הופעות ששווה לבדוק ובכך סמנו לעצמכם וי על הצפייה בטקס. וכמובן, מהר לפני שמישהו יתבע זכויות יוצרים! ליידי גאגא בקעה מרחם מדומה בשביל לשיר שיר שמדונה שרה כבר פעם, ויותר טוב. הופעה ממוצעת למדי בשביל מי שכבר נתנה טובות יותר בחייה. גם זה היה צריך להגיע מתישהו. וככה נכנסה הגאגא לטקס (היא שם בפנים תאמינו או לא) ריהאנה נתנה הופעה חביבה (וקצת מזייפת) עם אמינם וד"ר דרה: תכלס השמלה שלה היתה הופעה נאה הרבה יותר: פלסטרים על הפטמה יש, אבל מה יש על האזור הדרומי של ריהאנה? ( מכאן ) קייטי פרי דפקה הופעה קיטשית במיוחד כשהקרינה לכולם את סרט החתונה שלה כדי לשפשף לנו בפנים שאנחנו לא נשואות לראסל ברנד. גם אני הייתי עושה כמוה. אבל הופעת הערב מבחינתי הולכת לברונו מארס, ג'אנל מונה ...

תוהה מה החוק לגבי גילוי נאות כשמדובר בבלוג של עצמך, ובכל זאת. על הסדרה "אלוהים והשטן: שותפים", אנחנו עמלים בעבודה שלי ב-Flix בשבועות האחרונים. את הסדרה בת 12 הפרקים כתב עודד סמו ביחד עם מעיין בלום וטליה לביא, וביים ימי ויסלר. כל מה שאנחנו עשינו זה לצלם כמה טריילרים, טיזרים, הצצות ושאר ביטויים שאומרים די אותו דבר. הנה הטריילר הראשון, שהוא גם קצת פריקוול לסדרה עצמה ולאיך שהכל התחיל: השטן מחפש דירה בתל אביב. צפו, זה בחינם וזה כיף!

פנו לעצמכם 40 דקות נפלאות כדי לצפות בסרט הדוקומנטרי על ג'יי דילה - חמש שנים למותו היום - ונראה לי שאני יכולה להבטיח שזה זמן שלא תתחרטו עליו. אין מה לומר יותר מעבר לבאסה שעולה מהמחשבה שלא נזכה לראות, ובעיקר לשמוע, מה הוא היה עושה עם ההיפ-הופ בעתיד, אבל המון כבוד לכל מה שעשה ב-32 השנים בהן הוא חי. הסרט צולם בזמן טקס האשכבה של דילה והושלם זמן קצר אחרי. צפו בו. הסרט המלא: "J.Dilla: Still Shining" from B.Kyle on Vimeo .

סנופ דוג אמר פעם באחד מטקסי הפרסים של MTV: אני אוהב אתכם יותר משאני אוהב בשר. ובזה, אני סוגרת שבוע של אי אכילת בשר. נותנת לזה עוד שבוע, רק בגלל שסממני הגמילה שהתעוררו בי גרמו לי להבין שאם אי אכילת בשר מוציאה ממני קריזים של מכורה, אולי כדאי להמשיך בניסוי הזה עוד שבוע. וגם אולי כדאי להבין שיש בבשר שנמכר ברשתות השיווק חומרים ממכרים. בטח איזה דוקומנטריסט בשקל כבר עלה על זה קודם, אבל שיהיה. ארוחת צהריים: לברק על האש, ברוקולי וכרובית בזעפרן, קינואה עם קישואים וחמוציות, אורז מלא עם עדשים בקארי ופשטידת תרד וגבינה. יאם.

אז אם אתם קוראים ותיקים של הבלוג, בוודאי ליוויתם אותי בזמן מרתון "הסופרנוס", מרתון "מאד מן" ושלל המרתונים שאני כה נהנית לערוך (בישיבה, מול הטלוויזיה כמובן). מאז עלתה "אימפריית הפשע" בארה"ב, החלטתי לשמור את כל 12 הפרקים שלה כדי לצפות בהם בלי פגרות וחגי מולד. איכשהו אני תמיד מוצאת קווים מקבילים בין הסדרות שאני רואה לבין אירועים בחיי ויצא כך שאת המרתון הנוכחי ראיתי בזמן שהחלטתי להתנזר מבשר. אל דאגה, אני לא חוטאת בתסמונת שושנת קהיר, וההבדל בין טלוויזיה למציאות ברור לי, אבל במסגרת השבוע (או שבועיים, נראה איך ילך) הצמחוני שהכרזתי עליו, ובתוספת ההתנזרות שלי מסוכר מסיבות בריאותיות, לא יכולתי שלא למצוא את הקשר המתבקש (ואולי הוא מתבקש רק במוח שלי). ביום שבת פתחתי את החגיגות עם ארוחת דניס א-לה פלנצ'ה, קינואה וירקות מבושלים, או איך שאני קוראת לזה - אוכל חום (אמא, הכנתי לבד!). כפיצוי, החלטתי להגביר את מינון האלכוהול... לא הכי בריא, אבל היי.. כמה התנזרות יכולה נערה אחת לספוג??!? ככה רואים סדרה על תקופת היובש! וככה מוגדר יובש אמיתי... אני מוכרחה להתוודות...